Finna

אני אדם פשוט. אני רואה “חורי תולעת מובילים ליקומים מקבילים בתוך חנות לא-איקאה”, אני רוצה לקרוא. מעבר בין יקומים שונים זה סוג עלילה שתמיד אהבתי, עוד מימי “גולשים בזמן” העליזים, ואם הייתי יכולה הייתי משחקת במשחק שלם שהוא רק הקווסט הזה בסוף של הוויצ'ר 3. ובהתחשב גם בכך שאני כנראה השוודופילית היחידה בעולם, הייתי אמורה ממש ליהנות מנובלה הזאת.

אבל נקלעתי לעולם מקביל שבו אני ממש לא אוהבת את הספר, ולצערי זה העולם היחיד שאני מכירה :( הרעיון של הספר נפלא, וגם המסגרת העלילתית שלו מוצלחת והסוף סוגר את כל הקצוות בצורה מספקת. אבל כל מה שנמצא שם בפנים הוא עיסה רותחת ואפרורית של כלום ושום דבר:

1. העלילה, אולי הגורם המעליב ביותר. היה פה כל כך הרבה פוטנציאל! באיזה עולמות חדשים שני הגיבורים שלנו, עובדים ממורמרים בחנות הלא-איקאה, ימצאו את עצמם? מה ההבדלים ביניהם ומה גרם להם להיות כך? איך העובדים יסתדרו ואיך הם יחזרו הביתה בשלום? אם בכלל?! אבל העולמות שהם נתקלים בהם נטולי דימיון, אופי ועומק, אין להם שום הסבר, הם נראים כמו דימויים חסרי משמעות שאיכשהו נקלעו לספר והיו יכולים להיות מוחלפים באותה מידה במשהו אחר. עולם עם מפלצות! עולם עם ים! למה? מה גרם לעולמות האלו להיות ככה, במה הם שונים משלנו? מה ההיגיון שעומד מאחוריהם? אף אחד לא יודע וכנראה שגם הסופרים לא יודעים.

2. הדמויות, אם אפשר לקרוא לפיסות הקרטון האלו ככה. יש לנו את אווה וג'ולס, שהיו במערכת יחסים ונפרדו כמה ימים לפני שנאלצו לצלול אל תוך חורי התולעת במקום העבודה שלהם. לפתיחה כזאת יש המון פוטנציאל לאפיין את העולם הרגשי של הדמויות ואת ההתמודדות שלהן עם הפרידה באופן תמציתי ומלא בהבחנות, אבל שום דבר מזה לא קורה בספר. העלילה מנקודת מבטה של אווה, אבל מספרים לנו הכל עליה במן סיכום במונולוג פנימי: היא סובלת מדיכאון וחרדות. היא מרגישה יותר מדי ואכפת לה יותר מדי מכולם. זה טוב ויפה, אבל שום דבר מזה לא באמת מתרחש במהלך הספר. אווה היא לא כזאת בשום צורה מלבד העובדה שאומרים לנו שהיא כזאת.
עם ג'ולס זה איכשהו יותר מעליב, משום שמדובר בדמות טרנס* לא-בינארית, אבל ליטרלי כל מה שמאפיין אותם זה תלונות על מיסג'נדרינג, איזשהו אזכור עמום על כך שהם עושים הכל בבלאגן, ובערך עשר פעמים שונות שבהן אווה מצהירה שלג'ולס יש wanderlust, שזו כנראה מילה שהסופרים למדו אתמול. לא שאני מקלה ראש במיסג'נדרינג (או בוונדרלסט), אבל אדם טרנס הוא הרבה יותר מעבר לכך, יש להם אופי, רגשות, רצונות, היסטוריה. אי אפשר פשוט לבוא להצהיר, “כן, יצרתי דמות של טרנס, הנה, הם מתלוננים על pronouns!”.
ואם כבר pronouns, זה היה די בלתי נסבל בספר הזה. קראתי לא מעט ספרים עם דמויות שמזדהות כ-they, ולמרות שאני לא רגילה לזה מהחיים האמיתיים (לא ממש עובד בעברית), זה אף פעם לא הפריע לקריאה. בספר הזה השימוש בשם גוף רבים גרם לי לקרוא כל משפט חמש פעמים לפחות, כי בשום אופן לא היה ניתן לדעת האם מדובר ב”הם” ג'ולס או ב”הם” אווה וג'ולס ביחד. כתיבה צריכה להיות מובנת, ואם סצינות בין שני אנשים מאותו מין יכולות להיות ברורות למרות השימוש בשמות גוף זהים, אין סיבה שזה לא יקרה פה.

3. הטפה. זה היה אחד הספרים המטיפים, אבר. הוא נקרא כאילו לקחו פוסטים בפייסבוק מז'אנר “בדרך כלל אני לא כותבת אבל הפעם לא יכולתי לשתוק”, הוסיפו מנה גדושה של טאמבלר, וערבבו טוב בבלנדר. ואני תומכת בכל הדעות של הספר, אבל יש מקום לקצת עידון, ובעיקר לתת כבוד לקוראים שלך שהם יבינו את המסר בעצמם. לדוגמה, באיזשהו שלב העובדים צופים בסרטון הדרכה, שמראה להם אנימציה קצרה של שתי בועות ג'לי שמתאהבות, אחת עם ריסים ארוכים ומעוגלים וסומק בלחיים, ואחת עם כובע מגבעת ושפם עבות. זה ללא ספק תיאור משעשע של מוסכמות הטרונורמטיביות, אבל התיאור נעשה הרבה פחות משעשע כשאווה חושבת שלוש (!) פעמים על כמה שזה הטרונורמטיבי, ואם לא הבנתם את זה עד עכשיו, תקבלו גם הערה של ג'ולס על כך שהסרטון עשה אותם לעוד יותר גייז.
זה בכלל מתחבר לכתיבה שנותנת את ההסברים הכי מאולצים לכל דבר מופרך שקורה בעלילה. אם אווה מכירה מילה כמו hull, שאין סיבה שהיא לא תדע, מתלווה לזה הסבר על שפעם היא רצתה להיות מלחית (?!) ולכן עשתה בינג'ים על סדרות ימיות. בשלב מסויים השניים מגיעים לקפיטריית לא-איקאה ביקום חדש, ולמרות שבזה הרגע הם נמלטו ברגע האחרון ממוות בטוח במימד אחר ומסוכן, אווה מחליטה מיד שהיא נורא רעבה והיא ישר לוקחת מגש ונעמדת בתור, אפילו שאין לה מושג איפה היא ואיך בכלל משלמים פה. לפתע היא נזכרת שהפסיכולוג שלה תמיד צועק עליה שתאכל פרי או ירק אחד ביום (כפי שפסיכולוגים כמובן נוטים לעשות), אז היא לוקחת תפוח וכך מבחינה שהתפוחים בעולם הזה משונים. כל השתלשלות האירועים חסרת ההיגיון והמטרה הזו, רק כדי שאווה תראה תפוח משונה, היתה יכולה להיפתר בקלות עם מעט עריכה.

בקיצור, אני מרגישה מרומה כי ממש חשבתי שאני אהנה מהספר, והיה לו רעיון כל כך מעולה, והבסיס שלו באמת היה מוצלח. זו באסה בכל המימדים שרק קיימים :(

This novella has been lying on my tbr for a long while and I just kept putting it off, but readathons are always a good time to pick up such forgotten ones. This one was interesting and funny, I loved the whole idea of a multiverse in an IKEA and the satirical writing style really works for this kind of story. However, I can't say that the plot was memorable - it was cool but due to the short nature of the novella, it felt a bit underdeveloped and I think it would have been nicer to get to know the characters more. But it was also intriguing enough that I requested the advance copy of the companion novel and already excited to get to it immediately.

While the story is incredibly engrossing, Finna surprised me by continuing to help me adopt using “their” when referring to sexual identification. The story started off in “Ikea” and gave me very little hope for an enjoyable read. Just as the protagonist grew through the story, so did the interest and depth.

Worth picking up, and I may read again.